כפיתיות – או כייף להיות
אחריות
אחריות היא מילת מפתח לכל הקורה בחיים, מילת אחריות מתחילה באות
א ומסיימת באות ת לומר לנו, שקודם כל, על האדם מוטלת אחריות על עצמו מ א–ת.
אחריות, לומר, שמוטל עלינו ללמד את מי שקרוב כאח לקחת אחריות,
אחריות, בא לומר שרק אחרי שלימדת אח, אפשרי לגשת לסביבה הקרובה,
אַחֲרַיות, שיגיעו אחרים ויסחפו אַחֲרַי, ומיד מגיע
אחריות, אחרי כל אחד ואחד ממכלול הקבוצה הזו, עד שכולם באים ונסחפים, זוהי אחריות.
א….ת, אח, אחר, אַחֲרַי, אחריו, אחריות.
אחריות = 625 = אלף דלת מם
לף לת ם = 580 = כבוד הויה *10 / סמ לילי-ת
אח ריו ת אחת בריו היא פעולת הנשקח"ם [1]
להיות בן אדם [2] מושלם – זה לחיות באחריות
אי אפשר ובלתי ניתן לדמיין לברוא אדם מבלי שניתן לו יכולת ראשונית של לקיחת אחריות
המסלול האדום [משולש ההרס]
מנגנון החיים מחייב את האדם לקחת אחריות למעשיו, וכשאדם נכשל ועושה דבר אשר נפשו אומרת לו לא לעשותו[3], מיד מתמלא הוא ברגשי אשמה, אשר מפעמים בקרבו ולא מניחים לו להמשיך את שגרת חייו, זהו מנגנון המצפון שמגלה את הצפון כמצפן, על מנת להבטיח חיים טובים על פני האדמה.
מיד מרגיש הוא צורך תת הכרתי עז, למחוק מעליו את האשמה, כאן נכנס הצד הרע של האדם ומסיתו שהפעולה שעשה היא טובה נכונה ואפילו הוגנת ומעצים לו את הצורך לחזור שוב על מעשיו בכדי להוכיח לעצמו שמעשה זה הוא אכן נכון ונצרך. כך מביא היצר את האדם לאנרגיית תשוקה, עד שמכשילו שוב באותו המעשה, או אז נמחקת האשמה הראשונה, אך אליה וקוץ בה, שהרי מיד מתמלא הוא באשמה חדשה מהמעשה החדש שעשה, ושוב מתמלא הוא בתשוקה שמביאה אותו להסברים והצדקות על מעשיו, עד שנגרר הוא שוב לאותו מעשה, וחוזר חלילה תשוקה מעשה אשמה, תשוקה מעשה אשמה, וכך המערבולת הפנימית[4] הזו תופסת תאוצה עד לייאוש מוחלט, המוסרת את האדם בידי יצרו הרע, ובלשון חז"ל עבירה גוררת עבירה.
המסלול הירוק [משולש הבניה]
אדם שעשה מעשה אשר נפשו אומרת לו לא לעשותו, מתמלא הוא מיד ברגשי אשמה, ובאם הוא עוצר את שתף מחשבתו, וזורק את דעתו, ובודק מה האירוע הזה בא לספר לו, מה המשמעות כאן עבורו, ומחליט לקחת אחריות על המעשה שעשה, מנקה ומתקן ככל שניתן מבחינתו, מיד מתמלא הוא ברגשות סיפוק שממלאים את כל ישותו ומביאים אותו להתבונן ולקחת אחריות, ושוב ושוב מתמלא הוא ברגשות סיפוק המביאים את האדם למסלול חדש נעים יפה פורח ומשגשג[5], פעולה אחריות סיפוק, פעולה אחריות סיפוק, ובלשון חז"ל מצווה גוררת מצווה, וכך נבנה ומצעצם האדם.
העדם הכופה על עצמו התנהגות בלתי רצונית חוזר שוב ושוב על אותה הפעולה כמעשה קוף ללא חשיבה אישית רצונית, אלא כצורך הישרדותי שובבי ומשם לצורך הישרדותי חיוני ביותר, ללא יכולת להפסיק אף אם הוא מאוד רוצה ומשתדל.
הגדרה
כפיתיות היא תופעה הקשורה לחששות הפחד להיות אשם, פעולות חוזרות ונשנות מלאות בחששות לא מצואיתיים שמביאים את האדם לעייפות פיזית נפשית ורוחנית. כמו כן כמויות גדולות של דאגה וחשש, בכל רגע ורגע ממש עד שהמח מבקש פשוט לברוח וגם אז איננו יכול ומסוגל, זהו סבל בל יתואר המשפיע על החיים כולן בשלימות.
נכנס לתוך המח
כל פעולה במח יש לה שלבים משלה 1. בקשה 2. צורך 3. אישור עשיה 4. רמת דחיפות 5. פעולה בפועל 6. אישור מילוי משימה. שמביא שקט נפשי ושמחה פנימית על משהו שהתקדם בחיים. נחשוב יחד, מה יקרה אם שלב 6 לא יפעל אצל האדם?
הנורה האדומה לא תכבה ולא תספר למח שהמשימה הושלמה, האדם הזה ימשיך ללכת עם מח שיש בו רשימת מטלות אין סופית, גרוע מזה הוא יתחיל לחשוש מה היא הסיבה שהנורה לא נכבת? אולי עשיתי את הפעולה אך לא באופן מושלם ונכון כנדרש, כך מתחיל הגלגל להסתובב לשגע ולשגע עד ליציאה משליטה, כי לולא האישור הנדרש אין לאדם נחת ויכולת לסמוך על עצמו שהוא קיים ומקיים את שנדרש ממנו.
אחריות היא אכן מילת קסם, אך כשמילת קסם זו הוםכת לעול בל יתואר האדם מוצא את עצמו בתוך כלא של מליון חומות, גם מה שהו אכן מתפקד נכון תמיד מתלווה אליו החשש של האם עשיתי טוב או לו מה יאמרו מה יגידו איך רואים אותי אני נורמאלי או משוגע, מעגל קסם עצוב במיוחד.
יכולת הסיבולת שלו לחוש רגשות אשמה שואף לאפס יכולת היציבות שלו מאבדת את המציאות
טקסים
הכניסה לעולם הטקסים, טקס זו ההבדל בין דיבור לשירה, גם המגמגם הגדול כשהוא שר הוא לא מגמגם {יש כאלו זמרים בימנו אנו} תדר השירה במח הוא לא תדר הדובור ומכאן השוני בין השניים.
כמו כן כיבוי מנורת צורך בפעולה שלא נכבית עם ביצוע הפעולה, אם אעשה את הפעולה הזה בטקסיות מסויימת, תוך כדי ריקוד עדין או מנטרה של פעולות קצובות מסויימות, הנורה הזו סוף סוף תקבל אישור כיבוי.
אליה וקוץ בה כי מהר מאוד גם הטקסיות לא תקבל אישור פעולה וחוזר חלילה.
כשנמצא את הסיבה לעקשנות הנורה הזו שלא נכבית, ונלמד אותה לכבות את עצמה מיד בסיום פעולה שבוצעה, לאט לאט נלמד את החיים ונשחרר את עצמנו מכבלי הכפייה לכייף חיים.
[1] ריו = 216 = חסד חסד חסד, הכנעה הבדלה המתקה.
[2] בן אדם – אדם והמילוי שלו כאילו ה-בן של אדם ו-אדם
[3] נפשו של אדם יודעת ומרגישה מה נכון עבורה לעשות ומה לא נכון, כל זאת אפילו ללא למידה זוהי מציאות בסיסית מולדת בנפשו של האדם מפני גובה רוחניותה.
[4] מערבולת פנימית נקבית, שסוגרת ונועלת את האדם.
[5] כמין אנרגיה מתפרצת שנותנת לאדם אפשרות לפרוח ולהתרחב.
